את היית זאת שכולם מקשיבים לה בחבר'ה. תמיד החברה הטובה, תמיד אוזן קשבת. את ניהלת שיחות נפש אל תוך הלילה, מבינה, מכילה, תמיד נותנת עצה טובה. היית הפסיכולוגית של כולם וכולם תמיד באו אליך להתייעץ, לדבר, לשמוע את המילים החכמות. אז אף אחד לא הרים גבה שכשהגיע הזמן להרשם ללימודי נרשמת לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, או בפסיכולוגיה. הרי את כל כך טובה בלהקשיב ולעזור לאנשים. ובכלל, יש לך יכולת אמפטית בכלל לא מהעולם הזה. ואת חייבת להיות מטפלת.
שנה א', התרגשות
ללמוד להיות סטודנטית זה לא דבר פשוט, מכללה או אוניברסיטה, פתאום הכיתות גדולות, הים עמוק וכן, יש המון המון דגים יחד איתך באקווריום הזה יש פה עוד לפחות 200 או 300 אנשים אחרים שגם להם אמרו שהם פשוט חייבים אבל חייבים להיות מטפלים.
הם כולם בלי יוצא מן הכלל היו הפסיכולוגים של החבר'ה. כולם אמפטיים. כולם יודעים להקשיב, לדבר, לתת עצה טובה, כולם חכמים, כולם הוציאו גבוה בפסיכומטרי. וכולם, כולם רוצים לעשות תואר שני בקלינית ולהיות מטפלים ולהרוויח 400 ₪ לשעה. השנה מתחילה, קורסים בסוציולוגיה, בסטטיסטיקה ושיטות מחקר, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פיזיולוגית… והציונים, הם הרי חייבים להיות מעל 85 לפחות כי אם לא אין סיכוי לתואר שני, ומבחן המתא"ם שהיום אולי נראה רחוק אבל גם הוא באופק. וממליצים ועבודות סמינריוניות ואיפה מתנדבים? העתיד פתאום נראה רחוק ולא ברור. במיוחד כשאת שומעת מסביב שרק 5%-10% מתקבלים לקלינית. ואחרי שמתקבלים? התמחות, של 4 שנים, אם מוצאים אחת בכלל, בשכר רעב. החלום של "להיות פסיכולוגית" מקבל פתאום משמעות אמיתית, לעיתים כואבת, של העולם התחרותי והמאתגר שאנחנו חיים בו. אז מה עושים? את מוותרת על החלום שלך? הרי את כל כך אוהבת להקשיב לאנשים ולעזור להם לפתור את הבעיות והכאבים שלהם…
ומצד שני, החברים שלך הלכו ללמוד מחשבים, או עריכת דין, או תעשייה וניהול, והם מתברגים להם תוך כדי לימודים לפעמים במשרות מתגמלות. את שומעת על שכר של 5 ספרות, ועל זה שאת לומדת "לימודי דשא" והתואר השני רחוק כל כך ולא מושג ושאולי הכל היה לשווא.
אז את מתחילה לחפש במודעות הדרושים והכל כמעט זה משאבי אנוש, או עוזרת אדמניסרטיבית, או לעבוד עם נוער בסיכון (אחלה מקצוע ד"א). אז מה עושים? אולי תואר שני בסוציולוגיה קלינית? זה הרי קל יותר להתקבל. או אולי פסיכולוגיה קוגניטיבית? אבל מחקר וסטטיסטיקה זה לא כל כך את, הרי את הומנית וזה ממש ריאלי. הלכת לזה גם כדי להתרחק ממספרים ונוסחאות.
האמת המרה היא שהחששות שלך מוצדקים. מרבית הבוגרים של מדעי ההתנהגות בפרט ומדעי החברה בכלל עומדים בסיום התואר מול שוקת שבורה ולא יודעים כיצד להמשיך ולאן לפנות. אם עוד לא התרסק החלום שלך לפסיכולוגיה קלינית, לכי על זה, בכל הכוח. אני האחרון שיגיד לך לא. אישית, הגעתי להיות ד"ר לפסיכולוגיה קוגניטיבית בלי בגרות ובלי פסיכומטרי. עשיתי את התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה וכמו כולם, רציתי להיות מטפל.
אבל, במהלך הלימודים הבנתי שזה אולי לא מתאים לי, אולי מעניינת אותי נפש האדם בהיבט אחר קצת. ואת יודעת מה, גם הכסף לא היה שם. אבל זה מה שרציתי וזה מה שעשיתי, למרות כל הקשיים בדרך. זה לא חייב להיות ככה.
את יכולה לסיים את התואר עם משכורת של 5 ספרות באחד המקצועות הנחשקים, המאתגרים והמעניינים בהייטק תוך כדי זה שאת עוזרת לאנשים לפתור את הכאבים שלהם
רגע, הייטק? מה קשור? קשור. מאוד.
כשאומרים הייטק, המחשבה הטבעית של אנשים זה לכיוון של תוכניתנים, של מדעי המחשב, של מתמטיקה ברמה גבוהה, של הנדסה, אין מקום לאנשים הומניים שלמדו מדעי החברה במקצועות ההייטק הקרים והמנוכרים.
אז לא. ממש לא. נכון שההיטק נשען על תכנות, אבל בתוכו יש גם אנשים שיוצרים אמנות לשמה, כמו עיצוב גרפי למשל. יש גם כותבי קופי מאוד מוכשרים, ואנשי שיווק מעולים. יש מנהלות מוצר מצויינות שמבינות איך לנהל אנשים ופרוייקטים מורכבים. בנוסף, בשנים האחרונות נכנס מקצוע חדש ומרתק, קוראים לו "אפיון חוויית משתמש". UX באנגלית, User Experience.
המקצוע החדש הזה עוסק ביצירת נקודת אינטראקציה בין בני אדם לטכנולוגיה. צריך להבין טכנולוגיה, נכון, אבל חשובה יותר ההבנה של בני אדם.
מילת המפתח היא חוויה. אנחנו מנסים להבין ולייצר חוויות חיוביות לאנשים כשהם מתעסקים עם טכנולוגיה. שיהיה לסבתא קל להשתמש בטלפון כדי לנסוע באוטובוס לנכדים, שיהיה נחמד לפקיד הבנק בעבודה, שהרופא יצליח גם לדבר עם המטופלים מעבר להתעסקות עם המחשב ושמפעילת כיפת ברזל לא תטעה חס ושלום בלחיצה על הכפתור שמגן על כולנו.
איך יוצרים חוויה מעצימה לילדים בעולם של מסכים? איך יוצרים אפליקציות לזקנים? לבני נוער ? כיצד נבין את הצרכים הייחודיים של כל אדם בעבודה שלו? את הכאבים שהוא מתמודד איתם? כיצד יוצרים הרגלים באמצעות שימוש בטכנולוגיה? או משנים מוטביציות?
כדי לפתור לאנשים כאבים ובטח כדי לייצר להם חווייה משמעותית בשימוש בטכנולוגיה, אנחנו צריכים להבין אותם. ובדיוק בדיוק בשביל זה, אנחנו צריכים אותך. אנחנו צריכים את היכולת האמפטית שלך, את היכולת שלך להקשיב לאנשים ולהבין מה מציק להם, את היכולת להכיל, להבין ולפתור בעיות.
אפיון חוויית משתמש הוא המקום שבו את יכולה להבין לעומק אנשים ואת הדרך בה הם משתמשים בטכנולוגיה ולעזור להם לעבור את היום שלהם בשלום. הטכנולוגיה נמצאת מסביבנו כל הזמן, במסכים, במכשירים, במכונית, בבית. כל נקודה קטנה וקליק קטן על העכבר יכול להיות נחמד וכיפי ויכול להיות מתסכל.
כל הודעת SMS, כל מייל, כל תפריט וכל כפתור עוזרים להגדיר כיצד נרגיש כנשתמש במכשיר טכנולוגי, אפליקציה, אתר אינטרנט, תוכנה בעבודה.
לאפיין חוויה טובה בסופו של יום זה לעזור לאנשים להתנהל טוב יותר, לעבוד טוב יותר, להיות אנשים טובים, שמחים ויעילים יותר. זהו מקצוע המשלב פסיכולוגיה, שיווק, ניהול, ניתוח מערכות ועוד ועוד, אבל מעל לכל זה מקצוע שמאפשר לך לפתור בעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים.
וזה המקום שאנחנו צריכים אותך. שתביני בני אדם לעומק, שתייצרי להם שאלונים וראיונות, שתדברי איתם ובסוף, שתמציאי להם פתרונות שיעשו להם את החיים הטכנולוגיים נוחים יותר.
את בטח שואלת את עצמך אם צריך לדעת עיצוב, או תכנות. אז לא ולא. זה נחמד אם את יודעת, אבל לא כזה חשוב. כדי ליצור חוויית משתמש טובה צריך בראש ובראשונה להבין את החווייה האנושית, ואת זה את כבר לומדת ואת טובה בזה.
מבחינת הידע הטכנולוגי, אני מאמין שנולדת לתוך העולם הזה, את בטח מבינה אותו יותר טוב ממני העולם מתקדם קדימה בצעדי ענק, אנחנו הולכים לכיוון של מציאות רבודה (AR) ומציאות מדומה (VR), שני תחומים שידרשו אנשים שמבינים אנשים. לייצר למישהו חוויה מחייב הבנה כלל מערכתית של האדם כשהוא משתמש בטכנולוגיה.
האמת היא, שכפי שאת יודעת, הטכנולוגיה מתקדמת אמנם בצעדי ענק, אבל הפסיכולוגיה שלנו נשארת פחות או יותר אותו הדבר. הידע שלך בפסיכולוגיה יקר מפז ועולם ההייטק משווע לאנשים שמבינים את זה. זה עולם תחרותי מאוד, מוצרים עולים ונופלים על חוויית המשתמש שלהם. כפי שסטיב ג'ובס אמר בעצמו: "זה לא איך שזה נראה, זה איך שזה עובד".
זה נכון למוצרים טכנולוגיים, זה נכון גם לבני אדם.
אפיון נכון של חוויית משתמש יכול ממש להעצים בני אדם, מהפכות חברתיות ופוליטיות מתרחשות בפייסבוק ובטוויטר, מלחמות מתרחשות במרחב הסייברנטי, ממשלות עולות ונופלות על התערבויות טכנולוגיות.
ובתוך כל הכאוס הזה יש בני אדם שמנסים להתמודד עם הטכנולוגיה, עם מכשירים חכמים, עוזרות קוליות, מכוניות ללא נהג. העולם כולו הופך להיות תלוי במסכים, והאמת העצובה היא שמי שלא ידע להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים פשוט יעלם.
אנחנו מנסים לעזור לאנשים להשתמש בטכנולוגיה, להבין אותה, להתיידד איתה ולהפוך אותה לידידותית. אז אם את רוצה לעזור לאנשים להתמודד עם העולם החדש, בואי והצטרפי למקצוע המעניין בעולם.
