מתקדמים
Quantifying the User Experience / Jeff Sauro
כשהתחלתי להתעמק במחקר משתמשים התוודעתי לאמת הנוראה שזה לא פשוט לכמת את חוויית המשתמש. למזלי, פסיכולוגים רבים לפני המציאו עולם שלם של שיטות מחקר המאפשרות לכמת מושגים סובייקטיביים (כמו שמחה או זיקה לזיתים שחורים למשל). הם אפילו המציאו שיטת מדידה רלוונטית המוכרת לנו בשם סטטיסטיקה. הספר הזה לוקח את המתודות הרלוונטיות ובעזרת סטטיסטיקה יחסית פשוטה (או לפחות כזו שתוכלו לחפש הבהרות לגביה באינטרנט) עוזר לנו, ליטרלי, לכמת את חוויית המשתמש. הספר בנוי בצורה מאוד נכונה ומקל על הקורא להבין מהי המתודה הרלוונטית עבור המחקר הספציפי שהוא רוצה לקיים.
מבין כל הספרים שנמצאים ברשימה הזו, הספר הזה אהוב עליי במיוחד. הוא מדויק, אפקטיבי וגורם לקורא להרגיש מקצועי. לפעמים קצת יותר ממה שהוא באמת (:

Interviewing Users: How To Uncover Compelling Insight / Steve Portigal
כשאני "חוקר" משתמשים, אני משתדל לערב את כלל הצוות – מאפיינים, אנשי הפרודקט, מתכנתים וכו'. הבקשה שלי למצטרפים היא להיות מעורבים כמה שאפשר – לשאול שאלות, להעלות סוגיות ולא להיצמד ל"חוקי עשה ואל תעשה" כדי לשמור על האינטראקציה טבעית ככל האפשר. הספר של פורטיגל עזר לי למקד את הבקשות שלי מהצוות כך שישמרו על אופן איסוף מידע תקף ואיכותי:
1. בלי שאלות סגורות. שאלות סגורות לא מניבות "שיחה" ומפריעות לשיח אסוציאטיבי שבעיניי הוא אחד המאפיינים החשובים כדי שהריאיון יצלח.
2. אל תכווינו את המרואיינת. שאלות מכווינות הן שאלות שקובעות עבור המרואיינת את התשובה עוד לפני שענתה עליה.
3. הישארו שקטים ככל שהקונטקסט מאפשר. השקט הוא אולי החלק החשוב ביותר בריאיון משום שהוא מאפשר למשתמש להעלות את הסוגיות "שיושבות לו על קצה הלשון" ובכך הוא בעצם מתייחס למה שהשאיר עבורו חותם במהלך האינטראקציה עם הממשק.
אחת ההדגשות המעניינות של פורטיגל היא ההבדל בין "שיחה עם חבר" לבין "שיחה עם מרואיין". ההבדל המהותי אפוא הוא העובדה שלשיחה עם מרואיין יש מטרה, בעוד שלשיחה עם החבר (בד"כ) אין. כך שגם אם אתם בטוחים שהעובדה שאתם "אנשים של אנשים" תעזור לכם לראיין בהצלחה, אני ממליץ לקרוא את הספר ולהיווכח עד כמה הפער בין 2 הסיטואציות משמעותי. מעבר לכללי אצבע שיעזרו לכם לצלוח את הריאיון ברמת השיח גרידא, פורטיגל מספק עצות ברמה הטכנית (כמו גיוס משתמשים, חשיבות הקלטת הריאיון), מתייחס להיבטים הלא-ישירים של המרואיינים (כמו שפת גוף), ומזהיר לגבי אספקטים סוציאליים (האהוב עליי הוא האופן בו יש להתנהג בבית המרואיין).

Handbook of Usability Testing / Jeffrey Rubin
לרובנו אין את ההכשרה האקדמית (או כל הכשרה אחרת לצורך העניין) כדי להעביר בדיקת שמישות תקפה. הספר הזה נכתב מתוך נקודת ההנחה הזו. הוא מאפשר לקוראיו לצלול לקרביים של בדיקות השמישות באופן מעניין ומדויק. העובדה שג'ארד ספול, מאנשי בדיקות השמישות המוכרים והעסוקים ביותר בעולם, חתום על הספר מהווה גושפנקא מעולה לטיבו של הספר. הספר (או לפחות הגרסה ה-2 שבידי) מחולק ל- 3 חלקים: (1) היכרות עם עולם בדיקות השמישות, (2) המבחן עצמו – משלבי ההכנה דרך ביצוע המבחן ועד הצגת הממצאים, (3) טכניקות בדיקה מתקדמות וקישור לתהליך ה- UX. אז נכון, קשה לומר שבלי ידע סטטיסטי בסיסי תוכלו לצלוח את הספר, אבל אם תשלבו את הספר הזה עם הספר הראשון בקטגוריה הזו – Quantifying the User Experience – תוכלו ליישם את בדיקות השמישות עם הסטטיסטיקה הרלוונטית.

מתודות
Conceptual Design for Interactive Systems / Avi Parush
מודל קונספטואלי הוא הפער בין המודל המנטאלי – המערכת כפי שהמשתמש מבין אותה – לבין המודל ההנדסי – המערכת כפי שהיא בנויה באמת. יכולתנו, כמאפיינים, לזהות את הפער הזה שבין מה שהמערכת אכן מסוגלת לעשות (והאופן בו היא בנויה מבחינת ארכיטקטורת-מידע) לבין מה שהמשתמש מאמין שהמערכת מסוגלת לעשות (והאופן בו, להבנתו, היא בנויה מבחינת ארכיטקטורת-מידע) היא אולי המעלה החשובה ביותר שצריכה להיות למאפיין – היכולת שלנו למדל את האופן בו המשתמשים שלנו ממדלים את המוצר שלנו. כן, זה משפט קצת מסובך. במידה וזיהינו נכונה את הפערים אנחנו יכולים לתקן ולכוונן אותם יותר לכיוון המשתמש, או לעזור למשתמש להבין את הפערים באמצעים שונים כמו תהליך onboarding מוצלח יותר ושאר ירקות. עם זאת, נעדיף כמובן לחזות את הפערים הללו באמצעות תהליך מחקר משתמשים מקיף שיוביל לבניית מודל קונפסטואלי יעיל כבר מההתחלה. לא יודעים איך לעשות את זה? מזל שהספר הזה מסביר את התהליך מא' ועד ת', משלב מחקר המשתמשים ועד סידור האלמנטים על המסך ובניית ממשק המשתמש (UI).

גילוי נאות: פרופ' אבי פארוש, הכותב, היה המנחה שלי בתואר השני.
Lean UX / Jeff Gothelf
כשגישת ה- Lean Startup התפרסמה (בסביבות 2011) היא הטיחה לנו בפרצוף את העובדה שסטראטאפים עובדים באופן שמסכן אותם, כלומר הם דבקים ברעיונות לא נכונים ומנסים (בכוח) לאמת אותם רק כדי לגלות מאוחר מדי שהם גרועים. כשהגישה קנתה לה שביתה בעולם ההיי-טק, התפשטו עקרונות ה- Lean אל הדיסציפלינות השונות, כמו Lean UX. גוטהלף השכיל להציג בספר מתודות שיעזרו למאפייני חוויית המשתמש להתממשק לתהליך ה- Lean'י שמאומץ על ידי ארגונים רבים.
בתוך כך הוא טוען שכדי להאיץ את התהליך מבלי לפגוע בטיב התוצרים, העבודה על המוצר צריכה להיות 'עבודת צוות חוצת-פונקציות', כלומר כדי שהעבודה של הצוותים השונים תהיה איכותית ויעילה, עליהם להבהיר יחד את התוצאות (Outcomes, מושג חשוב מאוד בגישת ה- Lean UX) המצופות מבעוד מועד. כל תוצאה צפויה שכזו צריכה להיות מדידה (Measurable). גוטהלף מאמין מאוד בגישת ה"תנו למשתמשים להגיד לנו כמה צדקנו" ולכן נרצה למדוד את התוצאות הצפויות אחרי הטמעת הפיצ'רים בממשק. כדי לעשות כן באופן יעיל, עלינו לפרק את התהליך הכללי לביסים קטנים שקל למדוד. כל ביס הוא השערה שניתן לאשש או להפריך (ובכלל, גישת ה- Lean Startup מקדשת את תהליך "תיקוף ההשערות"). זה כמובן לא דבר חדש – כל סטודנט שנה ב' לפסיכולוגיה יאמר לכם את אותו הדבר, אולם בהקשר של UX ועיצוב ממשקים בכלל, חשוב ואולי אף חשוב יותר, לדייק את ההשערות העיצוביות מבעוד מועד.
בתוך הספר תמצאו כלים וטכניקות רבות שיעזרו לכם לקיים תהליך עיצוב קולבורטיבי (בניגוד לתהליך מסוגר ופרטני).

Sprint / Jake Knapp
ממש כמו שמו, זהו אולי הספר שקראתי הכי מהר בחיי. הכותבים, יוצאי Google, העבירו סדנאות "ספרינט" בחברות כמו Slack, Medium ו- Uber (בין השאר), מציגים בצורה נהדרת ומהנה תהליך ("ספרינט") שמטרתו לעזור לצוותים לפתור בעיות-עיצוב אקוטיות. התהליך מוצג לאורך שבוע עבודה (שני עד שישי, כמנהגם של הגויים בניכר) ומציג מה יש לעשות בכל יום. כפי שאומרים הכותבים, התהליך מספק לסטארטאפים כוח-על: הם יכולים להריץ את המציאות קדימה אל המוצר המוגמר ותגובות המשתמשים, בטרם יתחייבו להוצאות גבוהות.
הנה קצת משבוע הספרינט כפי שמוצג בספר:
את היום הראשון למסע הקצרצר תתחילו מהסוף – תדונו במטרות ארוכות הטווח. בהמשך ימופה האתגר השבועי (לאור המתודולוגיה בספר) וייאסף המידע הרלוונטי מהמומחים הרלוונטיים. בסופו של יום תיבחר המטרה שתהיה אמביציוזית מחד אך ברת-השגה מאידך (קרי שניתן לפתרה בשבוע).
היום השני יוקדש להגדרת האתגר, בחירת המטרה ויסתיים בהעלאת פתרונות על הלוח. במהלך היום הפתרונות הללו ישופרו ויורחבו ויוצגו שוב לצורך בחירה בפתרון הטוב ביותר (שתקרה בהמשך השבוע). וכן – לאלו שיודעים לכתוב ולהציג את הפתרון שלהם ברמה גבוהה יש יתרון ברור.
הערת שוליים: בשלב הזה, אגב, אמליץ למי שיאמץ את השיטה שמוצגת בספר, להשתמש במתודות LUMA.
ביום השלישי לבריאת העולם ברא אלוהים את הפרדסים המוריקים ועצי הפרי ובעצם מסיים להכין את הקרקע לימים הבאים בהם יברא את הגופים שימלאו את תחומי העולם השונים. ובהקבלה לספר בו עסקינן, ביום השלישי אנחנו מסיימים להכין את הקרקע לקראת בחירת הרעיון המנצח. במהלך הבוקר כל הרעיונות יבוקרו ובהמשך הרעיונות הנבחרים יהפכו לסטורי-בורדס כהכנה לפרוטוטייפים שלהם.
היום הרביעי מוקדש לבניית הפרוטוטייפים. בספר הכותבים מציעים אסטרטגיות וכלים שיעזרו לכם לבנות פרוטוטייפ ב- 7 (~) שעות.
ביום האחרון לספרינט הסופר עמוס שלנו אנחנו נעמיד את הפרוטוטייפים לבחינת המשתמשים. אלא אם אתם צוות מוכשר באופן חריג, סביר שתצטרכו לתקן חלקים מהפרוטוטייפים השונים, ולכן החלק הבא של היום יוקדש להבנה של רמת התיקון הנדרשת ויצירת לו"ז רלוונטי.
אינני זוכר אם מה שאני הולך לכתוב עכשיו נאמר בספר או לא, אבל חשוב לי להוסיף עוד נדבך קטן לגישת ה"עיצוב-בשבוע". כחלק מבדיקות המשתמשים שאני עורך אני כמובן מציב מטרות שרלוונטיות לפרוטוטייפ הנבחן, אך בנוסף, אני מציב מטרות שרלוונטיות למתודת המחקר ואפילו לתהליך המחקר כולו. והפשט? אל תסיימו את השבוע מבלי להבין האם הוא באמת היה יעיל, עד כמה רחוקים היו הרעיונות שלכם מציפיות המשתמשים – אלו יעזרו לכם לדייק (ולמקסם) את הספרינט הבא.
